Buchenwald, 2009 (לנעמי תרזה שלמון)

One thought on “Buchenwald, 2009 (לנעמי תרזה שלמון)”

Yossi Lemel says:

August 2, 2018 at 11:51 am

Das Bild, das meine Aufmerksamkeit weckt, hat die Überschrift: “Deckel in einem Konservierungslabor, Buchenwald”. Zuerst hat mich die Komposition angezogen – ein blauer Blechdeckel vor einem einfachen, weißen und sehr klarem Hintergrund, auf ersten Blick wirkt es wie eine Art verwischtes typografisches Banner. Beim genaueren Hinsehen erkennt man jedoch die Buchstaben und die Aufschrift: “Niveacreme – zur Hautpflege”. Außerdem hängt an dem Deckel ein “belastender” Zettel, der zeigt, dass es sich um ein Beweisstück wie aus einem forensischen Labor handelt. Es ist klar, dass meine jahrzehntelange Beschäftigung mit Marken dazu führt, dass diese mich instinktiv anziehen, aber in diesem Fall ist es viel mehr als einfache Anziehung. Hier geht es um den Zauber einer mythologischen Marke (Nivea, ein internationaler Kosmetikhersteller), modern und schlicht – aber mit einer dunklen Vergangenheit. Eine Creme, die ironischerweise auf der Formel eines Erfinders namens Isaak Lifschütz basiert, der Anfang des 20. Jahrhunderts eine Erfolgsmischung entdeckte. Es geht hier also um ein Produkt, das für Freizeit, Lebensqualität, Genuß und Erholung steht – und all dies in einem Todeslager. Der Besitzer des Produkts, offenbar ein Nazi, hat sich die Zeit mit Eincremen vertrieben…Während am selben Ort Hunderttausende Menschen ermordet wurden. Auch der Kontext der Hauptpflege in Verbindung mit Seifen und Holocaust lässt erschaudern und provoziert gleichzeitig durch die Verbindung der blau-weißen Marke mit der jüdischen Identität. So vereinen sich in einem verbeulten Blechdeckel auf vielschichtige Weise – assoziativ und historisch – viele Paradoxe. Zynisch betrachtet “verdeckt” das Bild viel, deckt aber gleichzeitig noch viel mehr auf.

התמונה שצדה את עיני נושאת את הכותרת: “מכסה במעבדת שימור, בוכנוולד”. בתחילה משכה אותי הקומפוזיציה –
מכסה פח כחול על רקע לבן פשוט וישיר מאוד, מעין דגל טיפוגרפי בלתי מזוהה במבט ראשון. במבט בוחן מתחילות להתגלות האותיות והכיתוב: “קרם ניוואה, לטיפוח העור”. נוסף על כך, למכסה מחוברת תווית “מרשיעה”, המציינת שזה מוצג כמו-משפטי במעבדה לזיהוי פלילי. ברור שעיסוקי זה עשרות שנים במותגים מושך אותי אליהם בדרך אינסטינקטיבית, אך יש פה הרבה יותר מסתם משיכה. יש פה קסם של מותג מיתולוגי (ניוואה, יצרנית בין-לאומית של מוצרי טיפוח וסבונים) עכשווי ונקי, שהעבר שלו שחור. מותג – שלמרבה האירוניה, מורכב מנוסחה של ממציא בשם יצחק ליפשיץ, שבתחילת המאה העשרים יצר הרכב מנצח. אז מדובר פה במוצר של פנאי, של איכות חיים, של הנאה, של בילוי – וכל זה במחנה מוות. הבעלים של המוצר, ככל הנראה נאצי, מרח את זמנו בקרם… בזמן שמאות אלפי אנשים נרצחו באותו המקום. גם ההקשר של טיפוח העור וגם הקישור לסבונים ושואה יוצר צמרמורת, ובהחלט יוצר פרובוקציה בחיבור של המותג הכחול-לבן עם הזהות היהודית. כך, בכמה רבדים, הן האסוציאטיבי והן ההיסטורי, בתוך קופסת פח חבוטה מתרוצצים פרדוקסים רבים.
לסיכום, בקונוטציה צינית, התמונה “מכסה” טפח ומגלה טפחיים. 

Reply