Dinkelsbühl, 2009

3 thoughts on “Dinkelsbühl, 2009”

Luka or says:

July 22, 2018 at 10:27 am

התמונה מזכירה לי בוקר של יום חורפי בתל אביב, שיטוט בבית קולנוע נטוש שהשנים והחיים בלעו אותו לתוך מרכז מסחרי בלב שכונה, ואיש בכלל אינו זוכר את קיומו. בהחלטה של רגע החלטנו לעלות לגג ויצאנו לעמוד על קצה השיפוע שלו. גשם דק דק ירד עלינו, ועיר שלמה נפרשה סביבנו. גגות הבתים נראו כמו פסגות הרים בינות לצמחייה. אני אוהב את הטופוגרפיה הלא-מכוונת שהאדריכלות יוצרת. את הפינות והקצוות, את השכבות, הדוגמאות והחיבורים הצבעוניים. התמונה נראית לי כמו תצלום של נוף הרים. הארובות באופק הופכות לעצים בנוף ופיסת הירוק היחידה בתמונה מתחברת לסיפור שנוצר (אצלי בראש), של נוף הרים אורבני. 

Reply
Adi Brande says:

August 2, 2018 at 10:34 am

עובר על התצלומים שוב ושוב;
תחושת האי-נוחות מתחזקת יותר ויותר.
אני רואה חזיר באוויר.
“אנימלס”
של הפינק פלויד מסתובב על הפטיפון, ואני מחליש כי הבנות כבר ישנות.
הקומפוזיציה המדויקת, האלכסון המטריד, הארובות המתפרצות, גרם המדרגות הלולייני והשובב – יש סדר, יש שקט כזה שמרגיש כמו שנחתכים מנייר.
וברקע הירוק נמצאת חוות החיות וסודות כמוסים שהתצלום הזה מצליח לנגן, ויש חזיר באוויר, וכבר מאוחר בלילה.
אני מגביר את הווליום. 

Reply
Dov Ganchrow says:

August 2, 2018 at 10:49 am

 Even before I could complete a visual sweep of the thumbnails presented to me, the image of the exterior of the 1936 Olympic stadium leaped out at me. The unmistakable and powerful symmetry voiced loudly first by the architecture itself, then by the photographs framing, hit a nerve ending in my mind with its familiarity. I knew this image. But not from the 1930’s, this image fused in my growing mind in the 1980’s with a strong feeling of violent energy and the smell of beer and urine.  Admittedly it wasn’t this image dated 2009 that I first saw in 1984-5, it was an almost identical image, taken at the same spot with black and white film, an image that occupied the reverse side of Einsturzende Neubauten’s 1981 Kollaps record album. At the time Einsturzende Neubauten was at the forefront of the European industrial music scene, as much an expression of anarchy and nihilism as a musical genre and with a very analog take on the breaking-down of structure (hence the name).  In the Kollaps image the symmetry is taken in a sinister manner a step forward with the three band members, Blixa Bargeld the tallest at center, flanked on either side by the stadium towers, with their arsenal of noise making devices spread out before them. The photograph references military imagery, specifically the methodic display of ordinance. Einsturzende Neubauten’s musical instruments depicted include a mix of guitars, power tools, hammers, amplifiers and scrap sheet metal.  Culture traveled slower from Europe to Israel in the 80’s, but just like the squats of Kreuzberg at the time, small urban clusters sprung up locally as well, venting a dark alternative. Venues like the Penguin in Tel Aviv and the Pargod in Jerusalem, gave stage to the off, angry or indifferent. One can’t ignore the additional tint their music must have had to the non-German-speaking Tel Aviv youth, when Blixa’s voice, screaming in German became just another instrument of expression.  All this raced through my mind in a fraction of a second, all from the shadow cast on a sunless day from those stone-clad grey towers in Berlin. 

Reply