Berlin tempelhof, 2011

2 thoughts on “Berlin tempelhof, 2011”

Uziel Daniel says:

July 12, 2018 at 7:38 am

Viewed from distance the huge Terminal building designed by star-architect Ernst Sagebiel looks rather long and flat. It is easy to forget that for two years following its completion in 1941 it was the building with the largest floor-space in the world.

Reply
נעמה ריבה says:

August 2, 2018 at 2:00 pm

בשנים האחרונות התאהבתי בערים מחדש. את הערים ניתן לקטלג לכמה קטגוריות; אחת הקטגוריות היא ערים שנפגעו בעת מלחמה. מהמפורסמות שבהן היא ברלין, שנפגעה במלחמת העולם השנייה והמשיכה להיפגע, להיפצע, להיחבל ולהיקרע עשרות שנים נוספות תחת המשטר הקומוניסטי, עד שלבסוף אוחדה בשלהי שנות השמונים. בשלושת העשורים האחרונים עוברים על העיר תהליכי איחוי, לאורך החומה שנפלה ובכלל. תהליכי האיחוי טרם הסתיימו, והעיר – בניגוד, למשל, לאמסטרדם או פריז – העיר מפוזרת, נטולת מרכז ברור או אוריינטציה שמקלה על התייר המזדמן או על התושב. בשנים האחרונות החורים בעיר הולכים ומתמלאים בשכונות, בכיכרות ובמונומנטים. אך יש חורים, שהברלינאים בחכמתם, או מכיוון שקופתם ריקה לעומת ערי גרמניה האחרות, משאירים כחורים, והם לא צפויים להתמלא. אחד החורים המרכזיים והגדולים ביותר בעיר הוא שדה התעופה טמפלהוף. הגעתי למקום במקרה לאחר שיטוט באחת השכונות הסמוכות. הוא הזכיר לי במעט את שדה התעופה הפעיל בעיר. מקום שנראה לא-גמור, או לא-מעודכן, או לא-מחובר לשוליו. מקום שלא תמיד נעים להיות בו. שהשמים בו גדולים מדי, מאיימים מעט לבלוע אותי, הרגילה לשמש. ברור כי המקום שימש בעבר שדה תעופה, אך כמו רבים מאתרי הנאצים לשעבר בגרמניה ומחוץ לה, הפכו סימני הזמן את המרחב למקום פראי ולמעשה – לפארק, שנותר ככזה בעקבות משאל תושבים. המקום אפרורי כמו כל העיר, יש תחושה שהוא לא-תפור, לא-גמור ולא-מהונדס, כמו החלקים שעדיין מפוזרים וטרם התאחדו ליישות אחת. אלא שבמקרה של הפארק, הפרימה מסייעת לפארק להפוך למקום קסום שמתקיימים בו חיי פנאי ומנוחה. בתוך המרחב הפרום הזה מתקיים ניצחון על הסדר הגרמני. דווקא הישות המאורגנת, הדקדקנית, שהנחיתה על תושביה סדר כפייתי וטוטליטרי – דווקא בתוכה מתקיימת אחת הערים הלא-מסודרות ביותר במערב. ובתוך אי-הסדר הכללי מתקיים אי-הסדר של פארק טמפלהוף. פיקניקים מאולתרים, נסיעה על אופניים בשבילים לא-סלולים, משחקי כדור על מגרשים לא-תחומים. אי-סדר שברקע שלו שרידים של מונומנטים מאורגנים, שיחדיו יוצרים מראה סוראליסטי שמתקיים רק בברלין המאורגנת והמבולגנת. 

Reply