Pas-de-Calais, 2017

One thought on “Pas-de-Calais, 2017”

Dalia Danon says:

November 10, 2018 at 7:31 pm

מעל עשר שנים מצלמת דנה אריאלי שרידים של דיקטטורות ברחבי העולם. מסעותיה בעקבות השרידים המטרידים האלה הובילו אותה בעיקר לגרמניה ולמדינות ברית המועצות לשעבר, אך היא מתעדת גם במקומות אליהן התפשטו הדיקטטורות כמו למשל פולין, בולגריה, אוסטריה וכיום היא גם מצלמת במזרח.
התערוכה ״אותו הים״ שאצרתי בתל-אביב ב-2018 וכללה כעשרים עבודות של אריאלי, בקשה לחשוף את המהלך היצירתי והמחקרי שלה. ביקשתי להציג את המסע שדנה עשתה בעקבות “החומה האטלנטית“, אותו מערך הביצורים האימתני שהנאצים החלו בהקמתו בשנת 1942 שנועד להגן מפני פלישת בעלות הברית. כיום מאותו מערך לא נותרו אלא שרידים: הבונקרים, סוללות הארטילריה ומשגרי הטילים אינם משמשים את המדינות שעל אדמתן נבנו, ואינם מתוחזקים באופן שוטף. בחרנו 22 צילומים שישקפו את המסע של דנה בין הבונקרים בקטע שבין החוף שבין דרום בלגיה לצפון צרפת. שרידיהם אמנם ניכרים בשטח אך הם הולכים ונטמעים בנוף, מתכסים בצמחייה ונהפכים לרקע פסטורלי לשגרה אזרחית שלווה. האזור כיום הוא אחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות בצרפת. הרצון של דנה היה להראות ולשקף את החיים לצידי הבונקרים המפלצתיים, שרידי הבטון שנשארו כי הריסתם כרוכה בהוצאות כספיות אדירות .
בחרתי לקרוא לתערוכה ״אותו הים״ שכן הים משמש כעד להתרחשויות ולתמורות הפוליטיות התרבותיות והחברתיות, שאירעו לאורך השנים; הוא שזור בין היצירות ומשמש כמעין מצע לזמנים, לזוועות ולהיסטוריה. גלי הים סוחפים את הזיכרונות ונושאים אותם.
הצילום של דנה אינו מבויים. סגנונה ישי, ריאליסטי. מבוסס על צורה ואסתטיקה המשרתים את התוכן. היא איננה עושה מניפולציות במעבדה אלא מצלמת את מה שרואה תוך שהיא מגיבה לאור לשמש, לקומפוזיציה. גישתה לצילום אובייקטיבית וקלאסית. היא מתבוננת על המציאות שאותה מצלמת.

Reply