The Concentration Camp is open with daddy, Dachau, 1985

One thought on “The Concentration Camp is open with daddy, Dachau, 1985”

יוסי סוכרי says:

August 2, 2018 at 12:08 pm

התמונה הזאת הופכת את המושג “מחנה ריכוז” למפוזר. היא מפרקת אותו ומעיפה אותו לכל עבר עד שלא ניתן עוד לחבר את חלקיו לכדי ישות ברורה ומובחנת. צריך לשכוח את התמונה הזאת על מנת לשוב ולזכור כיצד מופיע הצירוף הלשוני “מחנה ריכוז” בתודעה האוניברסלית או היהודית, אלא שהתמונה הזאת אינה מאפשרת לעשות זאת. על כל פנים, לא בקלות. היא נוכחת מול העין גם כאשר זו כבר נטשה אותה לטובת מבט על אובייקטים אחרים. היא מרבבת בכתמים את המרחב שנפרש בינה לביניהם. אפשר שהסיבה המרכזית לכך שבעטייה זה קורה היא החזות הכמו-שגרתית של התמונה הזאת, העובדה שהזוועה אינה נוכחת בה, או עושה מאמץ להסתתר מאחוריה בשום דרך. אבל אפשר שהסיבה לכך שונה בתכלית: שהיא נראית כמו תמונה של לגו. המבנים, השביל, האבנים ואפילו העץ והשמים נראים כמו חלקים שניתן לפרקם ולהרכיבם מחדש על נקלה, כאילו מקום כזה יכול להיות ממשי רק בתור צעצוע, כזה שמשחקים בו עד ששבים לחיים הממשיים, למקומות שאין זה הגיוני שיהיו בהם בני אדם אשר חלום חייהם הוא שלא להרגיש עוד לעולם, כלומר להיות מעין צעצועי לגו. 

Reply