Berlin, 2011

2 thoughts on “Berlin, 2011”

Eyal Lewin says:

July 15, 2018 at 7:33 am

Dana Arieli: An Resourceful Approach and an Original Attitude to History Studies

About a year and a half ago, some colleagues of mine invited me me to join a project that eventually ended up with an edited book titled Post-Holocaust Studies in a Modern World (IGO Global, 2018). The idea behind the book was that with the appearance of Millennials during the mid-1980s, also known as the Y generation, a different approach for Holocaust studies was needed – an approach where a multi-sensory experience of the historic event is the key for education.
When submissions for the call-for-papers arrived, there was one proposal that caught my eye immediately, and I knew that no matter what the reviewers were going to say – I wanted that chapter in the book: it was Dana Arieli’s chapter. It was a paper dedicated to the architecture of monuments, where the relations between past and present, victims and victimizers, could be studied through a comprehension of the way various buildings were constructed and later on preserved. In Arieli’s chapter, titled The Nazi Phantom: A Journey Following the Relics of the Third Reich, she examined the ways in which German cities have confronted their past through the study of the heritage of Nazi Architecture and Design since 1945.
Arieli’s endeavor was unique in its volume and originality. For an entire decade, she has travelled with her camera all over Germany, following the relics of the Nazi Era; she has taken pictures amounting to more than 10,000 frames. Concluding some of her analyses, Arieli pointed out the phantom phenomenon: in the midst of the postmodern era, when there seemed to be agreement that there was no one historical truth, it appears that dealing with the remnants of the oppressors could be problematic. The problems became apparent when looking at cities which were trying, at the beginning of the twenty-first century, to include the remnants of Nazi architecture as part of their urban spaces. These sites of oppression became even more problematic when tourists began visiting, due to a mix of fascination and horror.
Hence, Arieli raised, wisely and genuinely, an innovative subject that falls within a relatively new field of study, where dilemmas of commemoration, which have provoked cultural activity in Europe in the last decades, are still developing. Dana Arieli’s ability to go everywhere, to document monuments, statues, and buildings, producing some high-quality pictures, and then to analyze the results in the different contexts is remarkable. Her contribution to the book left me and the rest of the editors enthusiastic, expecting to encounter her future work.

Reply
מתן ררין says:

June 6, 2023 at 1:05 pm

כשנתקלתי בתמונה בפעם הראשונה עלו בי הרבה שאלות: מה זה המבנה הזה? מדוע מבנה כזה נמצא בברלין? למה שימש בעבר, למה הוא משמש כיום ועוד.

כשהתחלתי לחקור גיליתי שברחוב הראשי בו נלקח התצלום – רחוב וילהלם בברלין, היו מגוון מבנים היסטוריים וחשובים. מסיבה זו הנאצים הפקיעו בניינים ברחוב, והקימו שם בין השאר את לשכת הקנצלר (הלא הוא היטלר), משרד האוצר, משרד התעמולה ובניין המשטרה. כל המבנים האלו שימשו את הנאצים במלחמת העולם השנייה. הבניין שבתצלום הוא מיניסטריון האוויר. זהו מבנה מיוחד שתוכנן על-ידי האדריכל ארנסט זאגאביל ושרד עד היום. הוא שימש את ממשלת גרמניה המזרחית לאחר המלחמה.

מצאתי מידע גם על Detlev-Rohwedder-Haus, שנבנה בין השנים 1935 ל-1936 ושימש את משטר הנאצים בברלין כמפקדת משרד התעופה עד סוף המלחמה. היה זה מרכז הכוח של הרמן גרינג (סגנו של היטלר ומפקד חיל האוויר).
כיום יש מול משרד התעופה לשעבר את המוזיאון של הטופוגרפיה של הטרור – Topography of Terror. אתר זה ששימש במלחמת העולם השנייה לפעילות האס-אס והגסטאפו פועל היום כאתר הנצחה. הבניין הנאצי שאותו חקרתי משמש היום כמשרד האוצר הגרמני.

מתן ררין, כיתה ח׳ 13, הריאלי חיפה

Reply