Eichmann’s Neighborhood, solingen, 2018

2 thoughts on “Eichmann’s Neighborhood, solingen, 2018”

amos Goldberg says:

January 27, 2019 at 6:33 pm

תמונה לכאורה סתמית. שורת בתי רעפים בשכונת מעמד בינוני, מגרש חניה. כמה מכוניות משפחתיות וטריילר החונה בסמוך אליהם. עצים. שיחים. יום שמש בהיר. ניקיון בוהק. אבל איך שהוא התמונה קטועה. לא ברור מה היא ממסגרת. ברגע הראשון היא מזכירה לי תמונה מהסוג שבהן נדרשים גולשי אינטרנט לזהות את מספר המכוניות בכדי לאשר שהם אינם רובוט. ואז, כשקוראים את הכותרת: “זולינגן, השכונה של אייכמן”, התמונה משנה את פניה מיד והופכת לכבדה כבדה. היא נטענת בעומס משמעויות שרק הולך ומתעבה. כל היבט של התמונה הופך לסמלי: האם זה המקום שבו נולדה מפלצת הרע הרדיקלי? או שמא זו אילוסטרציה מושלמת לבנאליות של הרע? או לקשר ההדוק שבין עודף בהירות וניקיון לרצח המונים? ואולי אף אני עצמי בכל אופן רובוט? בויקיפדיה נכתב: “זולינגן מכונה “עיר הלהבים”, מאחר שבמשך שנים רבות מיוצרות בה חרבות, סכינים, מספריים וסכיני גילוח רבי מוניטין. כתשעים אחוזים מהסכינים הגרמניות מיוצרות בזולינגן”. אלוהים ישמור. ואני מהסס בין שתי אפשרויות. האם לשים את האצבע בסכר, על מנת ששיטפון הסמלים, המטפורות וריבוי המשמעויות לא יטביע אותי לגמרי. או אולי להציע משמעות סמלית משלי לתמונה. אני לא עומד בפיתוי ומציע פרשנות מנחמת. במרכז התמונה, חונות זו ליד זו מכונית מדגם אוודי ומכונית מדגם סיטרואן. אני נזכר בהסכם קהילת הפחם והפלדה האירופאית שנחתם ב 1951 ושאותו הובילו צרפת וגרמניה בכדי להסדיר בדרכים של שיתוף פעולה את חלוקת המשאבים ביניהן בעיקר של חבל הרוהר שמצפון לעיר זולינגן – אותו הסכם שגלגולו המאוחר הוא האיחוד האירופאי. אז בכל אופן אנחנו בעולם אחר. בינתיים.

Reply
Ulrich Wiedei says:

January 27, 2019 at 6:35 pm

The photo exhibition ‘The Nazi Phantom’ is a memorable contribution against forgetting the Nazi dictatorship. The photographs of the various places of National Socialism are impressive and depressing for those, who have experienced this time.
The pictures are not at all in the modern world view of today’s youth. For them it is very difficult to imagine, what really happened in these ‘black hours of German history’. Thus it is more than important to cultivate a culture of remembrance of this time. Dana Arieli captures the traces for posterity in her photos. Thank you, Dana!

Reply