BabI Yar, 2014

One thought on “BabI Yar, 2014”

מורן קליגר says:

August 2, 2018 at 12:21 pm

באבי יאר   
עַל בַּאבִּי יָאר אֵין מַצֵּבוֹת, אֵין כְּלוּם מִדְרוֹן תָּלוּל – אַנְדַּרְטָה מֵעַל פֶּצַע אֲנִי יָרֵא. אֲנִי מַרְגִּישׁ קָדוּם כְּמוֹ הַיְּהוּדִים עַצְמָם, כְּמוֹ עַם הַנֶּצַח
[…]
(יבגני יבטושנקו ; תרגום: זאב גייזל)  

התצלום של דנה אריאלי מבאבי יאר היה הראשון שלכד את מבטי. בתוך יומיים קצרים ועקובים מדם, ב-29 וב-30 בספטמבר 1941, נטבחו 33,771 יהודים במעבה היער הסמוך לקייב שבאוקראינה. זה היה כנראה מבצע ההשמדה הגדול ביותר בשואה שבוצע בתקופה כה קצרה. במהלך השנה שלאחר הרצח נטבחו בו עוד כ-15,000 יהודים, צוענים, חולים פסיכיאטריים, שבויי מלחמה סובייטים ואזרחים רבים. כ-85,000 בני אדם הובלו ליער השוכן בגיא ירוק והומתו בו. ביולי 1943 העלימו חיילי האס.אס. בשיטתיות כל ראיה לרצח ולהרג שהתרחש שם. גופות הנרצחים נשרפו בכפייה על ידי אסירי המחנה סירצק, כשביניהם יהודים רבים. עבודת הטשטוש הנאצית כה הצליחה, עד שלא נשאר זכר לקברי ההמונים, וזמן רב (עד לאחר סיום השלטון הסובייטי) לא הוקמה במקום כל אנדרטה לזכר הנרצחים. בתצלומה של אריאלי יער אירופי סבוך, ודמות עלומה, שגבה מופנה אל המצלמה ואל המתבונן בתצלום. הדימוי הזכיר לי עבודה שלי: ״עקבות זיכרון״ משנת 2012; טריפטיך המציג יער סבוך ובו דמות הולכת ונטמעת בהדרגה בנוף ומתמזגת בו. ליערות שורשים עמוקים בהיסטוריה ובתרבות. היער מזין ומכיל זיכרונות, סיפורי עם ואגדות, מציף רגשות. הוא מופיע כמוטיב חוזר בעבודותיי והוא מסמל עבורי מקום נכסף להתבודדות ולניתוק, מקום מפלט להתחברות עם “האני” הפנימי, נטול סובלימציות חברתיות. אך לאור העובדה שהיער אינו ממש חלק מהנוף הגיאוגרפי הישראלי שגדלתי בו, איני יכולה לנתק את העיסוק בו מההיסטוריה המשפחתית שלי עם זיכרון השואה, עם בני משפחה שלא הכרתי. סיפורי הבריחה ביערות גרמניה של סבתי, שעליהם גדלתי, תמיד יהיו אתי. היער בזיכרון האישי שלי תמיד יעלה קונוטציות וזיכרונות מהוהים הקשורים לשואה ולהנצחתה. בעבודתי “עקבות זיכרון” היער מופיע כמעין תפאורת סיוט, אזור צללים מסוכן המאופיין בתחושה של חוסר אונים, מעין אסון גדול ומשתלט, המטפורי אולי לאסון אישי קטן, שמפעיל בנו מנגנונים של הגנה-הדחקה, השכחה. התצלום של דנה מבאבי יאר העלה בי תחושות דומות, ראיתי בו מציאות מטושטשת של מקום שבו לרגע נדמה שאולי כלל לא היה קיים… עצים עירומים בשלכת, דימויים הזכורים לי מאגדות עם אירופיות, מקום שמצד אחד הוא פתייני ומושך, קורא להיכנס לתוכו, למצוא בו מחסה או ללכת לאיבוד, ומצד אחר הוא אזור דמדומים אפל, מתעתע, מכיל סכנות, רווי תחושת זרות, אי-נוחות, איבוד שליטה וחוסר ביטחון. לרגע נדמה כי דמות האיש במרכז הדימוי כמעט מתמזגת עם הנוף. הוא עסוק בשלו, מבצע תנוחות יוגה שונות ומתחבר ל״יער״ הפנימי שלו. יער שכעת מהווה מעין שמיכה עבה, המכסה על האסון שבוצע שם. רחוק אך קרוב.   

Reply